העמק דבר על במדבר ה׳:י״ח

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר ה׳:י״ז העמק דבר על במדבר ה׳:י״ט »

1 את מנחת הזכרון. כאן הקדים הכתוב טעם הזכרון. דמש״ה יעמיס עלי׳ המשא כדי שתזכור שהיא מזכרת עונה ותודה. וכאן פי׳. מנחת קנאות היא. קנאת המקום שלא חסה על שמו שנמחק:

2 וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. מבואר ברבה וברמב״ם הל׳ סוטה שאוחז בכל זה העת שהמנחה על כפיה המים נגד פני׳ ומודיע לה תכונת המים שהמה מרים המאררים:

2 במדבר רבה פתח ↗

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה במדבר ה, יח: בַּתְּחִלָּה קְרָאָהּ הַכָּתוּב אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה, יב: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ במדבר ה, טו: וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. לָמָּה, חָס אֱלֹהִים עַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר הָאֱלֹהִים אַף עַל פִּי שֶׁקִּנֵּא לָהּ, עַד עַכְשָׁיו בִּרְשׁוּתוֹ הִיא, שֶׁמָּא תַּחְזֹר בָּהּ. וְאִם לֹא חָזְרָה בָהּ, הֲרֵי הִיא יוֹצֵאת מֵרְשׁוּתוֹ, במדבר ה, יח: וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, במדבר ה, יח: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, במדבר ה, כד: וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה, וְכֵן כֻּלָּם. וְאִם שָׁתְתָה וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה וְנִקְתָה, מִתְנַקָּה וְחוֹזֶרֶת לְבַעְלָהּ. במדבר ה, כט: אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, הָאֱלֹהִים חָס עַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לָמָּה ישעיה מו, ג: הָעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן, וּמָה אִם בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה חָס עַל כְּבוֹדָן וְשָׁקַד לְטוֹבָתָן, כְּשֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. במדבר ה, יח: לִפְנֵי ה' וגו', כָּתוּב שמואל א ב, כה: אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא פָּתַר קְרָיָה בַּבּוֹעֵל אֲהָן זָיֵן וּמְפַרְנֵס וְאַתְּ אָתֵי לָךְ עַל עָתִיד. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָה בְּאִשָּׁה אֲהָן זָיֵן וּמְפַרְנֵס וְאַתְּ תָּלְיָה עֵינִין עַל חֳרָן. במדבר ה, יח: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וּמְבַזִּין עַל הַסָּפֵק, אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא זְנוּת אַתְּ מוֹצֵא אַנְדְּרוֹלוֹמוֹסְיָא בָּעוֹלָם. במדבר ה, יח: וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן, שֶׁאִם הָיְתָה חִגֶּרֶת אֵינָהּ שׁוֹתָה. תָּנֵי הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וּמְאַיְמִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְאַיְמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, אוֹמְרִין לָהּ בִּתִּי הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים רָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה שֶׁלֹא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵין כְּדַאי לְשָׁמְעָן הִיא וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית אָבִיהָ. וּכְשֵׁם שֶׁמְּאַיְמִין עָלֶיהָ שֶׁתַּחֲזֹר בָּהּ, כָּךְ מְאַיְמִין עָלֶיהָ שֶׁלֹא תַּחְזֹר בָּהּ, אוֹמְרִים לָהּ בִּתִּי אִם טְהוֹרָה אַתְּ וּבָרִי לָךְ שֶׁאַתְּ טְהוֹרָה, עִמְדִי עַל בָּרְיֵךְ, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַלָּלוּ דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי בָּשָׂר הַחַי וְאֵינוֹ מַזִּיקוֹ, מָצָא שָׁם מַכָּה הִתְחִיל מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד. אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת, אִם אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח לְשַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָע, וְהַכֹּהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרְעוּ, נִקְרְעוּ. אִם נִפְרְמוּ, נִפְרְמוּ. תָּנֵי ספרי נשא יא: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, כֹּהֵן נִפְנֶה לַאֲחוֹרֶיהָ וּפוֹרְעָהּ, כְּדֵי לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת פְּרִיעָה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דָּבָר אַחֵר, לִמֵּד עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְכַסּוֹת רָאשֵׁיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שמואל ב יג, יט: וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁה וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה. תָּנֵי גמרא סוטה ח-א: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, אֵין לִי אֶלָּא רֹאשָׁהּ, גּוּפָהּ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: הָאִשָּׁה, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. הָיְתָה מְכֻסָּה לְבָנִים, מְכַסָּהּ שְׁחוֹרִים. הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְקַטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת, מַעֲבִירִין מִמֶּנָּהּ כְּדֵי לְנַוְלָהּ, כְּשֵׁם שֶׁלֹא חָסָה עַל כְּבוֹד הַמָּקוֹם כָּךְ אֵין חָסִין עַל כְּבוֹדָהּ, וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, וְלָמָּה חֶבֶל הַמִּצְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁעָשְׂתָה מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם, וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן, וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרִין לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כג, מח: וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה, במדבר ה, יח: וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ, מִכָּאן שֶׁאִם הָיְתָה גִּדֶּמֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. תָּנֵי גמרא סוטה יד-א: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ כְּדֵי לְיַגְעָהּ, כְּדֵי שֶׁתַּחְזֹר בָּהּ. במדבר ה, יח: וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים, יַרְאֶה אוֹתָהּ הַמַּיִם, כְּדֵי לְהַטִּיל אֵימָה עָלֶיהָ.

« העמק דבר על במדבר ה׳:י״ז העמק דבר על במדבר ה׳:י״ט »